מלאו פרטים ונציגינו יחזור אליכם עם הטבה מפנקת!


הנך מסכים לקבלת מייל\SMS פרסומי

קורס צלילה פרק 2: פיזיקה ופיזיולוגיה

ראשי פרקים : פיזיקה

  • ציפה
  • לחץ
  • חוק בויל

ראשי פרקים : פיזיולוגיה

  • חללי אוויר
  • נשימת אוויר תחת לחץ

ישנם סוגי ספורט מעטים כמו קורס צלילה אשר מפעילים שינויים כה משמעותיים על הגוף כמו צלילה. כיצורים יבשתיים, נושמי אוויר, אנו מבלים את חיינו בגובה פני הים ובאטמוספירה של אוויר. מתחת למים, החושים שלנו משתנים. אנו מסתמכים על אוויר דחוס, והגוף שלנו נתון למשקל עצום של מים הנמצאים מעלינו ומסביבנו. על מנת להסתגל לעולם התת-מימי בצורה בטוחה, אנו זקוקים להבנה בסיסית של מה עובר על הגוף שלנו. אנחנו צריכים לדעת את החוקים הבסיסיים של הפיזיקה והפיזיולוגיה. פיזיקה היא המדע הבוחן כיצד מתנהגים חומר ואנרגיה. חוקי הפיזיקה מסבירים מדוע כוכבי הלכת מסתובבים סביב השמש, ובה בעת, מדוע לא כדאי לכם לתקוע מזלג בטוסטר חשמלי. אותם חוקי הפיזיקה השולטים בנו על פני האדמה, תקפים גם מתחת לפני המים. הבנה של חוקי הפיזיקה עוזרת להבין, למשל, מדוע כדור טניס מתכווץ כאשר הוא נלקח לעומק של 30 מטר מתחת לפני הים. ברגע שאנחנו מבינים את חוקי הפיזיקה שעובדים מתחת למים, אנו יכולים להבין מה קורה לגוף שלנו ברמות גבוהות של לחץ בסביבה התת-מימית. החלק השני של פרק זה מסביר את הפיזיולוגיה, או את התהליכים הכימיים והפיזיקליים שעוברים על גופינו.

קורס צלילה חלק 1: פיזיקה

ציפה

ייתכן כי שמת לב שלמרבית האנשים יש נטייה לצוף. באופן דומה, חומרים מסוימים כמו קלקר צפים, בעוד שחפצים אחרים, כמו מטבעות – שוקעים. הנטייה של חפץ לצוף או לשקוע, מבוססת על חוק פיזיקלי הידוע בשם "עיקרון ארכימדס". על פי עיקרון זה, חפץ השקוע בנוזל, יצוף באמצעות כוח השווה למשקל הנוזל שאותו חפץ דחה. במלים אחרות, מטבע של 10 אגורות, למרות היותו קטן מאוד, שוקע משום שהוא דוחה כמות מאוד קטנה של מים. כוס קלקר, לעומת זאת, תצוף משום שהמשקל הכולל שלה הוא נמוך ממשקל המים שהיא דוחה. מאותה סיבה, אונייה העשויה ממתכת צפה, משום שהיא מעוצבת כך שתדחה כמות גדולה מאוד של מים. בצלילה, ישנם 3 מצבי ציפה: ציפה חיובית, ציפה נייטרלית וציפה שלילית. בכל צלילה נתונה, אתם תחוו כל אחד ממצבי הציפה, בנקודות זמן שונות במהלך הצלילה.

ציפה חיובית:

צולל השרוי בציפה חיובית יצוף אל פני המים. בתחילת הצלילה, כאשר אתם נכנסים למים לראשונה, ובסוף הצלילה, אתם מבלים לא מעט זמן בהמתנה. ציפה חיובית תעזור לכם לשמור על כוחותיכם כאשר אתם על פני המים.

ציפה נייטרלית:

חפץ השרוי בציפה ניטרלית, נשאר בעומק קבוע, כשהוא אינו צף ואינו שוקע. בצלילה רגילה, ציפה נייטרלית היא המצב האידיאלי. ציפה ניטרלית מאפשרת לכם לצפות בסביבה ולמנוע נזק לחיים התת-מימיים כמו האלמוגים שעל הקרקעית. ציפה ניטרלית מאפשרת לכם גם לשחות בנוחות ובצורה רגועה. כפי שתראו בפרק 4, המדבר על מיומנויות הצלילה, אפשר לכוון את הציפה שלנו באמצעי פשוט כמו הנשימה.

ציפה שלילית:

חפץ ששוקע נמצא בציפה שלילית. כאשר תצללו לראשונה בבריכה, המדריך וחבריכם לקורס יכרעו על הברכיים על הקרקעית, על מנת לתרגל את המיומנויות החשובות של הצלילה. לפעמים חייבים להיות בציפה שלילית במהלך הצלילה, על מנת להישאר נייחים על הקרקעית. אתם צריכים להיות מסוגלים להגיע לכל אחד ממצבי הציפה בכל צלילה נתונה, על ידי שימוש בשני סוגים של ציוד: מאזן הציפה וחגורת המשקולות. מאזין הציפה הוא מעין ג'קט אשר ניתן למלאו באוויר, על מנת להשיג ציפה חיובית. כאשר אתם מעמיקים, תוכלו להוציא את האוויר מהמאזן כדי להפוך את הציפה שלכם לנייטרלית או שלילית. חגורת המשקולות היא חגורה פשוטה מסיבי ניילון, עם משקולות עופרת אשר עוזרות להתנגד לציפה הטבעית של גופכם, של חליפת הצלילה ושל מיכל האוויר. המדריך שלכם יעזור לכם לקבוע כמה משקולות אתם צריכים, בהתאם לציוד שלכם ולסביבה בה אתם צוללים. מאחר שמי מלח דחוסים יותר ממים מתוקים, חפץ שנמצא בציפה נייטרלית במים מלוחים, ישקע במים מתוקים. בהתאם לכך, חפץ שנמצא בציפה נייטרלית במים מתוקים, יצוף במי מלח. מסיבה זו, אנחנו חייבים להצטייד במשקל גדול יותר במים מלוחים מאשר בצלילה במים מתוקים.

לחץ:

למרות שאתם לא מרגישים אותו רוב הזמן, לאוויר יש משקל. כאשר רוח חזקה נושבת, וקשה יותר ללכת נגדה, אז אנו שמים לב למשקל האוויר. האוויר שמקיף את כדור הארץ נקרא לחץ אטמוספרי. על אדם שנמצא בגובה פני הים מופעל לחץ שווה ערך ל-1 אטמוספירה או 1 באר. אם אותו אדם עולה למקום גבוה יותר, כמו הר, האוויר הופך קל יותר והלחץ האטמוספרי פוחת בהדרגה. חישבו על מטפסי הרים שצריכים לנשום חמצן דחוס, משום שהאוויר בגובה הוא דליל מדי ואינו מספיק לנשימה. מים דחוסים פי 800 מאוויר, וככל שאתם מעמיקים, המשקל של המים מסביבכם עולה. הלחץ ההיקפי עולה ככל שיורדים עמוק יותר מתחת לפני המים. למעשה, כל 10 מטרים של מים הם שווי ערך לאטמוספירה אחת. כלומר, בעומק של 10 מטרים מתחת לפני המים, אנו נתונים תחת לחץ של 2 אטמוספירות (10 מטר של מים + אטמוספירה אחת של האוויר שמחוץ למים). כל 10 מטרים של מים מוסיפים לחשבון עוד אטמוספירה אחת.

חוק בויל:

במהלך המאה ה-17, מדען אירי בשם סר רוברט בויל ביצע סדרת ניסויים שהגדירו את התכונות הפיזיקליות של גזים תחת לחץ. בויל השתמש בצינור בצורת האות U ובכספית נוזלית והוכיח כי הנפח של גז נמצא ביחס הפוך ללחץ הסביבתי. במילים אחרות – ככל שהלחץ עולה, הנפח יורד - וההיפך. עובדה זו ידועה כ"חוק בויל". הבה וניישם את חוק בויל על הצלילה. אם ניקח פעמון צלילה ונוריד אותו לעומק של 10 מטרים, האוויר שבו יהיה תחת לחץ של 2 אטמוספירות. לכן, על פי חוק בויל, הנפח של האוויר יקטן בחצי. אם נוריד את הפעמון לעומק של 20 מטר, או לחץ של 3 אטמוספירות, נפח האוויר בפעמון יקטן לשליש ממה שהיה על פני המים, וכן הלאה. לאן הולך האוויר הזה? הפעמון מלא אוויר על פני המים. ב-10 מטרים, הנפח קטן ב-50%. בהנחה שהאוויר לא דלף לתוך המים, הוא פשוט נדחס ככל שהלחץ גובר. המולקולות שמרכיבות את האוויר נאלצות להצטופף. ככל שהעומק גדול יותר, כך המולקולות צפופות יותר. במילים אחרות – דחיסות האוויר גדלה ככל שהלחץ עולה. למעשה, דחיסות האוויר עולה ביחס ישר לעלייה בלחץ הסביבתי. לכן, בעומק של 10 מטרים, או 2 אטמוספירות, דחיסות האוויר בפעמון תהיה כפולה מזו שעל פני המים. בעומק של 20 מטר, האוויר יהיה דחוס פי שלושה לעומת האוויר שעל פני השטח. מערכת היחסים בין העומק, הלחץ, הנפח והדחיסות היא חלק בלתי נפרד מעולם הצלילה. למשל, הנושא חשוב במיוחד כאשר מדברים על צריכת אוויר. לפני שהתחלתם את הקורס, אולי תהיתם לכמה זמן יספיק לכם מיכל אחד של אוויר. התשובה תלויה לא רק בעומק הנשימה שלכם, אלא בעיקר בעומק הצלילה שאתם מבצעים. כדי לענות על השאלה הזו, אנחנו צריכים ליישם את חוק בויל. אם לוקח לצולל שעה אחת לנשום את כל האוויר במיכל הצלילה שלו בפני השטח – בלחץ של אטמוספירה אחת – אז אותו מיכל יספיק לו לחצי שעה בלבד בעומק של 10 מטרים – 2 אטמוספירות. אותו מיכל יספיק רק לשליש הזמן – 20 דקות – בעומק 20 מטר (לחץ של 3 אטמוספירות), וכן הלאה. בעומק של 40 מטר, לצוללן יהיו רק 12 דקות. כפי שאתם יכולים לראות, ככל שאתם מעמיקים, אתם צורכים את האוויר מהר יותר. מסיבה זו, יש לבדוק לעתים קרובות את לחץ האוויר במיכל במהלך הצלילה, בייחוד בצלילות עמוקות.

קורס צלילה חלק 2: פיזיולוגיה

כעת, כשאנו מבינים כיצד גז מתנהג תחת לחץ, נבחן מה ההשפעה של כל זאת על הגוף שלנו. ללחץ גבוה יש השפעה משמעותית על חללי האוויר בגוף הצולל.


חללי אוויר:

כשני שלישים מגוף האדם הם מים. בניגוד לאוויר, מים אינם נדחסים. לכן, תיאורטית, אפשר לרדת עד קרקעית הים העמוקה ביותר בלי שפעולה זו תגרום לנו נזקים. יחד עם זאת, בגוף יש כמה חללי אוויר טבעיים, שמושפעים ישירות מלחץ גבוה. ישנם 4 חללי אוויר שאתם צריכים להיות מודעים להם במהלך הצלילה: אוזניים, ריאות, סינוסים וחלל האוויר המלאכותי שנוצר על ידי מסיכת הצלילה. בקרוב תבצעו את צלילת הבריכה הראשונה שלכם, ותצללו במים רדודים. כבר כשראשכם יירד מטרים ספורים מתחת לפני המים, תוכלו להרגיש את הלחץ באוזניים. כאשר חפץ גמיש – כמו כדור טניס – מושקע מתחת למים, הוא מתכווץ. חללי האוויר בגופינו אינם יכולים להתכווץ יותר מדי – אחרת ייגרם להם נזק. חייבים להשוות לחצים בחללי האוויר כדי להימנע ממצב מכאיב ומסוכן של מעיכה. מעיכה מתרחשת כאשר הלחץ בחלל אוויר הוא נמוך מהלחץ החיצוני. כל חללי האוויר הקשיחים והקשיחים למחצה יכולים להגיע למצב של מעיכה, אם לחץ האוויר הפנימי לא מושווה ללחץ החיצוני. כדי להימנע ממעיכה, יש להוסיף אוויר לחללי האוויר של הגוף, עד שהלחץ בחלל האוויר שווה ללחץ הסביבתי. פעולה זו נקראת "השוואת לחצים". למרות שהריאות גם הן מהוות חלל אוויר, השוואת הלחצים בהן מתבצעת פשוט על ידי נשימה.


טכניקות השוואת לחצים:

כדי להימנע ממעיכת סינוסים או קריעת עור התוף, אוויר מהריאות חייב להגיע אל הסינוסים והאוזן התיכונה. כדי להשוות לחצים באוזניים ובסינוסים, סתמו היטב את אפכם בעזרת היד, ונשפו בעדינות דרך האף החסום. טכניקה זו נקראת "פמפום". אפשרות נוספת היא למתוח את שרירי הצוואר ובכך לאפשר השוואת לחצים באוזן התיכונה ובסינוסים. עור התוף והממברנות של הסינוסים רגישים במיוחד. הם עלולים להיקרע בגלל לחץ יתר. כדי להימנע מפציעה באזורים אלה, חשוב מאוד להשוות לחצים על פני המים, ממש לפי שמתחילים את הצלילה, ובכל ירידה של כמה מטרים תוך כדי העמקה. אם אתם מרגישים אי נוחות או כאב באוזניים במהלך ההעמקה, עצרו ועלו מעט, עד שהלחץ ייעלם. נסו להשוות לחצים בשנית ורק לאחר שהצלחתם – המשיכו בצלילה. זכרו, אם אתם מרגישים כאב באוזניים כמהלך ההעמקה, הוא יילך ויחמיר אם תמשיכו להעמיק. אתם יכולים לקרוע את עור התוף די בקלות אם תעמיקו ללא השוואת לחצים. לכן, אל תצללו אם אתם מצוננים או כשהסינוסים שלכם גדושים. בנוסף, אין להשתמש באטמי אוזניים במהלך הצלילה, מכיוון שהם עלולים ליצור חלל אוויר שלא ניתן לבצע בו השוואת לחצים. מעיכת מסיכה: כשתתחילו להעמיק, תרגישו את לחץ המסיכה על הפנים שלכם. המסיכה יוצרת חלל אוויר מלאכותי שגם בו חייבים להשוות לחצים. על מנת לעשות כן, פשוט נשפו דרך האף אל המסיכה במהלך ההעמקה.

מעיכת מסיכה:

כשתתחילו להעמיק, תרגישו את לחץ המסיכה על הפנים שלכם. המסיכה יוצרת חלל אוויר מלאכותי שגם בו חייבים להשוות לחצים. על מנת לעשות כן, פשוט נשפו דרך האף אל המסיכה במהלך ההעמקה.

מעיכת שן:

סוג נוסף של מעיכה, אם כי הוא אינו נפוץ במיוחד, הוא מעיכת שן. בסתימה בשיניים יש לפעמים חלל קטן מאוד של אוויר. לרוע המזל, אין אפשרות להשוות בו לחצים, כי אין דרך להוסיף אוויר לחלל הזה. מעיכת שן יכולה להיות כואבת מאוד. אם אתם מרגישים כאבים בשיניים במהלך ההעמקה, עצרו את הצלילה. ביקור אצל רופא השיניים אמור לפתור את הבעיה.

מעיכה הפוכה:

במהלך העלייה מהצלילה, האוויר המתרחב בדרך כלל יוצא באופן טבעי מהאוזניים והסינוסים, כאשר לחץ האוויר בתוך הגוף מנסה להגיע לשיווי משקל עם הלחץ שמסביב. אין צורך לבצע שום פעולה כדי להשוות לחצים באוזניים במהלך העלייה. מעיכה הפוכה היא מצב שבו האוויר אינו יכול לצאת מחלל האוויר. תופעה זו גורמת כאב או אי נוחות באוזניים במהלך העלייה מהצלילה. אם אתם חווים כאב במהלך העלייה, רדו מעט עד שהכאב עובר, חכו כמה רגעים ונסו לבצע את העלייה בשנית.

חוק בויל ולחץ יורד:

כעת אנו יודעים, באמצעות חוק בויל, שככל שהלחץ עולה, הנפח יורד ודחיסות האוויר עולה. דבר זה מסביר מדוע אנו נושמים יותר אוויר בעומק של 30 מטר מאשר בעומק של 3 מטר, ומדוע עלינו לבצע השוואת לחצים במהלך ההעמקה. חוק בויל משפיע על גופנו גם כאשר אנחנו עולים מהצלילה. ככל שהלחץ יורד, האוויר מתרחב. אם נמלא כדור באוויר דחוס בעומק 30 מטר, ככל שנעלה למים רדודים יותר הנפח שלו יעלה ביחס הפוך ללחץ היורד. אם הכדור לא יתפוצץ, הנפח שלו יהיה גדול פי 4 כאשר יגיע לפני המים, לעומת הנפח שלו ב-30 מטר. ראו איור 2-10.

קריעת ריאה:

התרחבות האוויר הופכת קריטית כאשר אנו בוחנים מה מתרחש בחללי האוויר שבגוף במהלך העלייה מהצלילה. התוצאה החמורה ביותר של אוויר מתרחב היא קריעת ריאה, שיכולה להיות קטלנית. יחד עם זאת, קל מאוד להימנע מהמצבים האלה, כל עוד אנו מצייתים לחוק מספר אחת של הצלילה:

לנשום כל הזמן ולעולם לא לעצור את הנשימה

נשימה איטית ורגועה היא הטובה ביותר לצלילה. יש להימנע מנשימות רדודות ומהירות. עלייה איטית מהצלילה גם היא חשובה לצורך מניעה של קריעת ריאה. עלייה קצב שאינו מהיר מ-10 מטר לדקה יאפשר לריאות שלנו להסתגל לאוויר המתרחב. בכל מחשב צלילה יש פונקציה המודדת קצב עלייה. מחשבים שמרנים במיוחד ישמיעו צפצוף אזהרה גם במקרה של עלייה איטית מעט מ-10 מטר לדקה. אם אתם בספק – האטו. וזכרו: השתמשו במחשב בזמן העלייה.

תסחיף אוויר:

תסחיף אוויר מתרחש כאשר בועות אוויר חוסמת את זרימת הדם למוח. דבר זה קורה כאשר רקמת ריאה נקרעת בגלל אוויר שהתרחב, והאוויר שברח נכנס לזרם הדם. בועות אוויר נעות בדם עד שהן נלכדות בכלי דם צרים – ולא יכולות לנוע יותר. לאחר שהבועות נלכדות בכלי הדם, הן מונעות מהדם להגיע לרקמות. זהו מצב חמור, במיוחד אם אספקת הדם למוח נעצרת או נחסמת חלקית. הסימפטומים של תסחיף אוויר הם איבוד הכרה, שיתוק ומוות. עזרה ראשונה במקרה כזה כוללת מתן חמצן לנפגע. קריעת ריאה יכולה להתרחש גם בצלילות רדודות מאוד, אפילו מטרים בודדים. עלייה איטית מהצלילה ונשימה איטית ללא עצירתה הן הדרכים היחידות למנוע סוג כזה של תאונה. ישנם כמה סוגים של קריעת ריאה, והאבחנה ביניהם יכולה להתבצע רק על ידי מי שהוסמך ברפואה. הסימנים והסימפטומים של פגיעות הקשורות בלחץ הם: כאבים בחזה, קושי בנשימה, תשישות, בחילה, הקאה ואיבוד הכרה. סימפטומים אלה בדרך כלל יתרחשו בתוך דקות ספורות מהיציאה מצלילה. אם אתם או חבריכם חווים סימפטומים אלה – חפשו עזרה רפואית מיידית.

נשימת אוויר תחת לחץ:

עד כה ראינו כי שינויים בלחץ משפיעים על חללי האוויר של הגוף. יחד עם זאת, יש תופעות פיזיולוגיות נוספות שמתרחשות עקב נשימת אוויר בעומק. האוויר מורכב משני גזים עיקריים: חמצן (O2) וחנקן (N2). האוויר שאנו נושמים מורכב מ-21% חמצן ו-79% חנקן. האוויר הדחוס במיכל הצלילה מכיל את אותו היחס בין הגזים כמו האוויר שאנו נושמים באופן רגיל. כאשר אנו נושמים, הריאות מבצעות חילוף חומרים על ידי החלפת דם עשיר בחמצן המגיע מהלב בדם עני בחמצן המגיע מהאיברים השונים. חילופי גזים אלה מתרחשים בבועיות הריאה. ראו תרשים 2-11. הדם העשיר בחמצן מועבר לאיברי הגוף, שם משתמשים בו התאים כדי לבצע את חילוף החומרים שלהם. חמצן הוא חיוני לחיים. בחנקן, לעומת זאת, התאים אינם משתמשים. הוא פשוט נספג בדם וברקמות. כאשר אתם נושמים אוויר דחוס ויורדים אל מתחת לפני המים, רקמות הגוף שלכם סופגות כמות גדולה יותר של חנקן מאשר בפני השטח. ככל שתעמיקו ותאריכו את הצלילה – כך יותר חנקן ייספג ויתמוסס ברקמות שלכם. כאשר אתם עולים מהצלילה, החנקן המומס ברקמות נכנס מחדש לזרם הדם, נע לריאות, שם הוא נפלט בכמויות קטנות בכל פעם שאתם נושפים. ברגע שאתם מגיעים לפני השטח, הגוף ממשיך להיפטר מהחנקן עד שהוא חוזר לרמתו הנורמלית. פעולה זו נקראת off gassing. בתרשים למעלה אתם יכולים לראות מה קורה לגוף בצלילות חוזרות (צלילה חוזרת: צלילה המבוצעת בטווח של 24 שעות מהצלילה הקודמת). כפי שאתם יכולים לראות, הצולל מתחיל עם רמות נורמליות של חנקן. אחרי הצלילה הראשונה, בגוף יש כמות גדולה יותר של חנקן שנספג ברקמות. בזמן ההפסקה בין הצלילות, הגוף נפטר חלק מהחנקן שנספג, אבל לא מכולו. עם סיום הצלילה השנייה, בגוף יש רמה גבוהה אף יותר של חנקן. חנקן יכול להביא למצב חמור שידוע בשם מחלת דקומפרסיה.

מחלת דקומפרסיה:

דיווחים על מחלת הדקומפרסיה, הידועה גם בשם The Bends, נתגלו כבר בשנת 1840, בכורי פחם שעבדו במכרות שהיו נתונים בלחץ אוויר גבוה. בתחילת המאה ה-20, פיזיולוגים התחילו ללמוד את התופעה שנתגלתה גם בצוללי-פעמון של הצבא. הם מצאו כי אדם יכול לספוג כמות מסוימת של חנקן תחת לחץ לפני שבועות נוצרות בדם. אם צולל עולה מהר מדי מצלילה, החנקן עובר ממצב מומס למצב של בועיות הזורמות בדם, ויכול לחסום את זרימת הדם. כדי ללחום במחלת הדקומפרסיה, הצי הבריטי פיתח את טבלאות הצלילה הראשונות, שאחריהן באו טבלאות הצלילה של הצי האמריקאי. הטבלאות מראות כמה חנקן הגוף צובר לאחר כל צלילה. בטבלאות משתמשים כדי לתכנן צלילות באופן בטוח, על ידי קביעה מראש של עומק הצלילה ומשכה. מגבלות אלה ידועות בשם "פרופיל צלילה". מחשב הצלילה שלכם מחשב באופן אוטומטי את ספיגת החנקן בגופכם, בהתבסס על פרופיל הצלילה שלכם. הוא מחשב גם את ההתנדפות של חנקן מיותר בהתחשב בזמן שנחתם מחוץ למים. חשוב מאוד לשים לב למחשב כל הזמן, כדי שלא תעברו את מגבלות העומק והזמן המותרות. עם זאת, טבלאות ומחשבי צלילה מבוססים על רקמת גוף תיאורטית. ישנם גורמים רבים שהופכים אדם לרגיש יותר למחלת הדקומפרסיה. גורמים אלה כוללים משקל עודף, גיל, מחלה, פציעות שונות, צלילות חוזרות, היסטוריה של מחלת דקומפרסיה, תשישות, מים קרים וצלילה בגובה. אתם יכולים לנקוט בצעדים שיעזרו לכם להימנע ממחלת הדקומפרסיה, אבל מדובר בסיכון המגולם בכל צלילה. יחד עם זאת, מדובר בסיכון קטן יחסית. רק כאחוז אחד מהצוללים סובלים ממחלת דקומפרסיה במהלך חייהם.

סימנים וסימפטומים של מחלת הדקומפרסיה:

בועות חנקן יכולות להתפתח ולהיתקע בכל מקום בגוף. הסימנים למחלת הדקומפרסיה תלויים במספר ובגודל הבועות וגם באזור בגוף בו נחסמה זרימת הדם. פריחה או עור מגרד עלולים להופיע אם בועות חנקן נכנסו לנימי הדם הקרובים לעור. כאבים במפרקים נפוצים מאוד במקרה של מחלת הדקומפרסיה, משום שבועות החנקן בדרך כלל נאספות סביב המפרקים, וגורמות לאברים השונים בגוף להתכופף. סימנים אחרים כוללים קשיי נשימה, שיעול יבש, סחרחורת, אובדן תחושה, עקצוצים, שיתוק, עיוורון זמני ואובדן הכרה. מחלת דקומפרסיה חמורה עלולה להסתיים בשיתוק או במוות. למחלת הדקומפרסיה יכולות לקחת עד 48 שעות כדי להופיע, אם כי הסימפטומים מופיעים לרוב כ-15 דקות עד 12 שעות לאחר הצלילה.

טיפול:

טיפול ראשוני למחלת הדקומפרסיה כולל מתן חמצן 100%. חובה להחזיק חמצן טהור בהישג יד כשצוללים. יש לחפש עזרה רפואית מיידית. הטיפול במחלת הדקומפרסיה כולל שהייה בתא לחץ. התא מפעיל מחדש לחץ על הנפגע, ועוזר לכווץ בחזרה את בועות החנקן על מנת שיוכלו להיפלט מהגוף. תמיד בדקו היכן תא הלחץ הקרוב למקום הצלילה שלכם.

איסור טיסה:

לאחר הצלילה, יש לחכות עד שהגוף נפטר מהחנקן לפני שטסים או עולים לגובה רב. למרות שפנים המטוס נתון בלחץ אוויר, ישנה ירידה חדה בלחץ כאשר המטוס מגיע לגובה הטיסה שלו. הכלל העקרוני הוא להמתין לפחות 12 שעות, ורצוי 24 שעות, על מנת לטוס לאחר צלילה.

שכרון מעמקים:

חנקן אחראי גם למצב זמני שנקרא שכרון מעמקים. חנקן שנשאף תחת לחץ הוא בעל השפעה דומה לאלכוהול. שכרון המעמקים יכול לגרום לתחושת אופוריה מוגזמת או חרדה היסטרית. בכל מקרה, יכולתו של הצולל לחשוב באופן צלול נפגמת, ולא תמיד הוא ישים לב לכך. לכן, מצב זה יכול להיות מסוכן ביותר. אנשים שונים מגיבים באופן שונה לשיכרון מעמקים, אולם רוב הצוללים מתחילים לחוות את התופעה כשהם מגיעים לעומק של 30 מטר ואילך. יחד עם זאת, אם אתם מרגישים מוזר או "מסטולים", עלו בצורה מבוקרת עד שתרגישו צלולים יותר. אין תופעות שיוריות לשיכרון מעמקים – הוא פשוט נעלם כאשר עולים מעל עומק מסוים, אם כי העומק הזה יכול להשתנות בין צולל לצולל וייתכן שתגיבו אחרת לשיכרון מעמקים בימים שונים.

הרעלת חמצן

חמצן הוא הגז שבזכותו מתקיימים החיים. ללא חמצן, המוח שלכם יפסיק לפעול. אולם, כמות גדולה מדי חמצן יכולה להזיק לגוף כאשר היא ננשמת בלחץ גבוה. בעומקים שמתחת ל-60 מטר, החמצן באוויר הדחוס יכול להפוך לרעיל. אם לא תעברו את הגבולות שלכם כצוללים ספורטיביים, לא תהיו בסיכון להרעלת חמצן.

הרעלת חד תחמוצת הפחמן:

פחמן חד חמצני (CO) הוא גז ללא צבע, ריח או טעם. אוויר דחוס נקי לא צריך להכיל פחמן חד חמצני, אבל לפעמים מדחסים מתקלקלים. לאוויר מזוהם יש בדרך כלל ריח של שמן ו/או טעם רע, משום שהוא מכיל שמן של מדחסים. הסימפטומים של הרעלת פחמן חד חמצני הם כאב ראש, בחילה, בלבול ואובדן הכרה. אם השפתיים אדומות וצבע אדום מופיע מתחת לציפורניים שלכם, סימן שההרעלה קשה במיוחד. נשימת אוויר מזוהם תחת לחץ עלולה להיות קטלנית. לכן, יש להריח את האוויר שבמיכל לפני הצלילה. אל תשתמשו באוויר שיש לו ריח או טעם. אם אתם מתחילים להרגיש רע בצלילה, הפסיקו אותה, עלו בצורה מבוקרת אל פני המים ונשמו אוויר צח או חמצן. הסימפטומים אמורים להיעלם, אבל אם הם לא נעלמים – חפשו עזרה רפואית.

תערובת גזים:

כשתתקדמו בלימודי קורס צלילה שלכם, ייתכן כי תרצו לעשות קורס ניטרוקס או תערובת גזים. בקורס זה אנו צוללים עם אוויר דחוס בלבד. ייתכן כי מדריכים מסוימים יציעו לכם ללמוד גם לצלול עם ניטרוקס במסגרת הקורס. ניטרוקס הוא אוויר מועשר בחמצן ויש לו יתרונות מסוימים בצלילה. אולם, בגלל הרמה הגבוהה של החמצן בו, הרעלת חמצן הופכת לסיכון משמעותי יותר. על מנת שתוכלו להבין את המגבלות והסכנות בניטרוקס, אתם צריכים לעבור את הקורס המתאים לכך. באופן דומה, בקורסים מתקדמים יותר לצלילות עומק, אתם יכולים ללמוד על תערובות גז כמו טרי-מיקס, המשלבת הליום, בנוסף לחמצן וחנקן. צלילה עם תערובות גז היא צלילה מסוג מתקדם, אולם היא נשענת על אותם עקרונות פיזיקאליים ופיזיולוגיים שקראתם עליהם בפרק זה.

סיכום פיזיקה ופיזיולוגיה

על מנת שהגוף שלנו יסתגל לצלילה, אנו צריכים להבין את התכונות הפיזיקליות של הסביבה המימית. חוק בויל אומר לנו כי עלייה בלחץ גורמת לנפח הגז לרדת ולדחיסות הגז לעלות. כאשר אנו מיישמים את החוק הזה לפיזיולוגיה, אנו רואים שאנו חייבים להשוות לחצים באופן מתמיד, על מנת למנוע תאונות של מעיכה. מצד שני, הלחץ פוחת במהלך העלייה מהצלילה, ודחיסות הגז פוחתת, בעוד שנפחו עולה. זהו הבסיס לחוק הכי חשוב בצלילה: “לנשום כל הזמן ולעולם לא לעצור את הנשימה". אם תצייתו לכללים, תוכלו להימנע מתאונות צלילה הקשורות בלחץ. מחלת הדקומפרסיה נגרמת כאשר החנקן אינו משתחרר כיאות במהלך העלייה מהצלילה. שמירה על החוקים ובריאות טובה הם חיוניים כדי למנוע מחלה זו. בנוסף, שמירה על כושר, צלילה על פי המגבלות ומוכנות למקרי חירום בצלילה יגבירו את ההנאה שלכם מהצלילה.

ספר קורס צלילה - פרק 3

התפרסם 22/01/2014 | על ידי