מלאו פרטים ונציגינו יחזור אליכם תוך 24 שעות!


הנך מסכים לקבלת מייל\SMS פרסומי

קורס צלילה פרק 3: ציוד צלילה

ראשי פרקים

  • מסיכה, סנפירים, שנורקל
  • הגנה מפני קור
  • מאזן הצלילה
  • וסת
  • מיכלי צלילה
  • כלים תת-מימיים
  • אביזרים

צלילה היא ספורט שבמהלכו משתמשים בלא-מעט ציוד. לכל חלק בציוד יש תפקיד שמאפשר לנו לראות, לנשום ולתמרן במים באופן בטוח ובנוחות יחסית. שיפורים רבים עברו על ציוד הצלילה מאז המצאתו בשנות ה-50'. הציוד המודרני הוא נוח יותר, יעיל יותר ומחזיק מעמד זמן רב יותר. הבנת הציוד ודרך פעולתו היא חלק חשוב מספורט הצלילה. בפרק זה, תלמ%דו את המרכיבים של מערכת הצלילה ואת תפקידם.

ציוד אישי: מסיכה, סנפירים, שנורקל.

הציוד הראשון בו כדאי לכם להשקיע הוא המסיכה, הסנפירים והשנורקל – הציוד האישי. למרות שכל חלק בציוד הצלילה הוא חשוב, המסיכה והסנפירים הם אלה שצריכים להתאים לכם בצורה המדויקת ביותר. מסיכה שאינה מתאימה יכולה להרוס צלילה, משום שהיא תדלוף. סנפירים חופשיים מדי או שאינם נוחים, יכולים לגרום לשלפוחיות ולמנוע מכם לצלול מספר ימים.

מסיכה:

מסיכת הצלילה יוצרת חלל אוויר בין העיניים שלנו למים. היא מאפשר לעיניים שלנו להתמקד מתחת למים. מסיכה המתאימה היטב היא חיונית לצלילה מהנה. כדי למדוד מסיכה, יש ללחוץ אותה אל הפנים, בלי להשתמש ברצועה. ודאו שאין שיער שנתקע מתחת לשפתי המסיכה. כעת, שאפו מעט אוויר באמצעות האף, כדי ליצור ואקום. אם המסיכה לא נופלת ונצמדת היטב לפנים – היא מתאימה לכם. אם שפתי המסיכה לא אוטמים היטב, המסיכה תדלוף במהלך הצלילה. לבסוף, ודאו שאתם יכולים לצבוט את האף כשהמסיכה עליכם – תצטרכו לעשות זאת הרבה במהלך ההעמקה, כדי להשוות לחצים באוזניים. המאפיין העיקרי של מסיכה הוא נפח האוויר שלה – גודל חלל האוויר בין העדשה ובין הפנים שלכם. מסיכות בעלות נפח נמוך יושבות קרוב לפנים, וקל יותר להשוות בהן לחצים. היתרון של מסיכות בעלות נפח גבוה, הוא שהן מעניקות ראייה מרחבית גדולה יותר, משום ששדה הראייה שהן מאפשרות גדול יותר. עדשות אופטיות: אי אפשר לחבוש משקפיים מתחת למים, כי אז המסיכה לא תיאטם היטב. אם אתם משתמשים בעדשות מגע, אתם יכולים לחבוש אותן בעת הצלילה, אבל אתם עלולים לאבד אותן אם העיניים שלכם יבואו במגע עם מים. חלק מחברות הציוד מייצרות עדשות אופטיות למסיכה, בקפיצות של חצי מספר. כדי להשתמש בהן, אתם צריכים מסיכה עם שתי עדשות ולא במסיכה עם עדשה אחת. למסיכה חדשה יש ציפוי שמנוני על העדשות, שאתם צריכים להסיר, אחרת אדים ייווצרו כל הזמן על המסיכה. שפשפו את פנים המסיכה עם משחת שיניים או חומר ניקוי עדין, ותוכלו להיפטר מהציפוי השמנוני. יחד עם זאת, לכל המסיכות יש נטייה לצבור אדים במהלך צלילה. כדי להימנע מכך, השתמשו בטיפה של תכשיר נגד אדים על העדשות לפני הצלילה. לגברים עם שפם או זקן עשויה להיות בעיה עם דליפת מים למסיכה. חלק מהגברים מורחים מעט סיליקון או וזלין על החלק התחתון של שפתי המסיכה, כדי ליצור אטימה טובה יותר. לחלק מהמסיכות יש שסתום פליטה שבנוי בחלק התחתון שלהן. השסתום מאפשר להוציא את המים מהמסיכה בעת הצלילה, על ידי נשיפה פשוטה החוצה.

שנורקל:

השנורקל שימושי כאשר צריך לשחות למרחקים ארוכים עד אתר הצלילה, משום שכך אין צורך שתשתמשו באוויר ממיכל הצלילה שלכם. כל השנורקלים עשויים מצינור קשיח למחצה, מפייה גמישה ויש להם תופסן להידוק למסיכה. לחלק מהשנורקלים יש שסתום ריקון חד-כיווני, שעוזר לרוקן אותם ממים ביתר קלות. בשנורקלים יבשים או חצי יבשים יש שסתום בחלק העליון שלהם, שמונע או מפחית כניסת מים אל הצינור. הפייה של השנורקל צריכה להיות נוחה לכם. פייה גדולה תפריע לכם ופייה נוקשה מדי עשויה להיות בלתי נוחה יחסית לפיות קטנות או גמישות יותר. בחלק מהשנורקלים, החלק התחתון גמיש, כך שהפייה מתרחקת מהפנים כאשר מוציאים אותה מהפה. את השנורקל יש לחבר לצד השמאלי של המסיכה באמצעות התופסן – משום שמצד ימין תמיד בא הווסת. את השנורקל יש למקם כך שלא יפריע לפעולת הווסת.

סנפירים:

סנפירים עוזרים להניע את גופכם במים. הם הופכים את השחייה ליעילה הרבה יותר, בכך שהם מגדילים את שטח הפנים של כפות הרגליים. ישנם שני סוגים בסיסיים של סנפירים – סנפיר רגל וסנפיר רצועה. סנפיר רגל מכיל את כל כף הרגל שלכם במעין כיס, בדומה לנעל בית. לסנפיר רצועה יש כיס לרגל, המוקף על ידי רצועה. באופן כללי, סנפירי רגל מאפשרים שימוש יעיל יותר בשרירי הרגליים. יחד עם זאת, סנפירי רצועה הכרחיים לצלילה במים קרים, משום שהם מאפשרים את השימוש בנעלי צלילה. סנפירים מתאימים הם הכרחיים לצלילה נוחה. כאשר אתם מודדים סנפירים, בדקו שהם מתאימים לכם בדיוק – לא צמוד ולא רופף מדי. הסנפיר לא צריך "לרקוד" כאשר אתם מזיזים את הרגל. אם אתם לוקחים סנפירי רגל, צריך להתאים אותם על פי מידת הנעליים. סנפירי רצועה ניתנים להתאמה, כך שמידה מסוימת יכולה להתאים למגוון מידות רגליים. המדריך שלכם יעזור לכם להחליט איזה סנפיר לקנות. הסנפירים הם פריט הציוד האחרונה שאתם צריכים ללבוש לפני הכניסה למים, משום שהם מכבידים על התנועה ביבשה. אם אתם הולכים עם סנפירים – לכו אחורה – במיוחד אם אתם נכנסים למים מהחוף.

תחזוקה:

שטפו את המסיכה, הסנפירים והשנורקל במים מתוקים לאחר כל צלילה, משום שמי מלח יאכלו את הציוד. בדקו שכל האבזמים נקיים מחול או שאריות אחרות שעלולים לגרום להם להפסיק לעבוד. אחסנו את הציוד הרחק מחום, אור שמש ומוצרי גומי שחור.


הגנה מפני הקור.

כפי שראינו בפרק 1, המים הם מוליך מצוין של חום. בלי הגנה, הגוף מאבד חום פי 25 יותר מהר במים מאשר ביבשה. אם קר לכם מדי, ההנאה מהצלילה תיפגם. לבישת חליפת צלילה – יבשה או רטובה – מפחיתה את אובדן החום במים ועוזרת למנוע שריטות ומגע עם יצורים תת-מימיים. למרות שהסבילות לקור משתנה מאדם לאדם, חליפות צלילה באות לידי שימוש כבר במים שהטמפרטורה שלהם 29 מעלות צלזיוס ומטה. במים חמים יותר, אפשר להסתפק בלבוש עשוי מלייקרה. לפעמים אפשר גם להסתפק בבגד ים בלבד.


חליפות רטובות:

חליפה רטובה נחוצה לתנאי קור ולצלילות ארוכות. הן עשויות מניאופרן ומכילות בועות אוויר. העיצוב הצמוד של החליפה מצמצם את זרימת המים ליד עורו של הצולל, וכך נשמר חום גופו. ככל שהניאופרן עבה יותר, החליפה תהיה חמה יותר. עובי החליפות נע בין 2 מ"מ ל-18 מ"מ. ישנם שלושה סוגים בסיסיים של חליפות: קצרות (שורטי), פרמר ג'ון (2 חלקים) וחליפה מלאה. השורטי היא בעצם ג'קט עם רגליים קצרות ומיועדת למים חמים. חליפת השני חלקים מורכבת מאוברול ומג'קט עליון, וניתן ללבוש רק אחד מהחלקים או את שניהם. חליפה מלאה מעוצבת ב"חתיכה" אחת, עם שרוולים ארוכים. חליפה רטובה עובדת על ידי לכידת שכבה דקה של מים בין העור והחליפה. חום הגוף מחמם את המים הלכודים לטמפרטורה נוחה. אם החליפה רופפת מדי, מים קרים ייכנסו והחליפה להתחמם. אם החליפה צמודה מדי, היא עלולה להפריע לתנועה ולהזעה. במלים אחרות – המידה של החליפה חייבת להיות מדויקת. באקלים חם, התחממות יתר עלולה להיות בעיה כאשר לובשים את החליפה, בייחוד אם לובשים אותה זמן רב לפני הצלילה. לבישת חליפה עבה כשיושבים בשמש לפני צלילה עלולה להביא להתייבשות או מכת שמש. בדקו כמה זמן יש עד הצלילה, כדי שתוכלו להתכונן בהתאם.


כפפות ונעליים:

כפות הידיים וכפות הרגליים זקוקות אף הן להגנה מפני אובדן חום. מגפי ניאופרן צריכים להתאים כמו נעל – לא צמוד ולא רפוי מדי. סוליות גומי קשיחות יגנו עליכם מפני שריטות, פציעות והחלקה. הנעליים מגיעות עם או בלי רוכסן. הרוכסן מקל על הנעילה והחליצה של הנעליים. כדי שהרוכסנים לא ייתקעו, שטפו אותם היטב במים מתוקים לאחר כל צלילה. כפפות מגינות על הידיים משריטות ומאובדן חום. הן בדרך כלל עשויות מניאופרן ולפעמים תופרים על האצבעות והפרקים שלהן פיסות בד שמגינות על הכפפה מחורים. חלק מהכפפות נועדו לספק לכם הגנה מקור, חלק כדי למנוע שריטות – וחלק מבצעות את שתי המשימות. הן צריכות להתאים בדיוק, על מנת שלא ייפלו ושלא יפריעו לכם להשתמש בציוד במהלך הצלילה.


כובעים:

רוב אובדן חום הגוף מתרחש מהראש. אפשר להגן על הראש באמצעות כובע עשוי מניאופרן – שמגיע בנפרד או כחלק מהחליפה. ישנם כיסויים המכסים את הראש בלבד, וחלק מכסים גם את הצוואר והכתפיים. כובע צמוד מדי עלול להיות מסוכן, אם הוא לוחץ על עורקי הצוואר ומאט את זרימת הדם למוח. כובע צמוד מדי גם עלול לגרום לתחושת קלסטרופוביה או פאניקה. בחרו כובע שמתאים ונוח לכם.


תחזוקה:

שטפו את החליפה במים מתוקים, או הטבילו אותה בנוזל עם מעט נוזל כביסה. יבשו את החליפה באוויר הפתוח כשהיא הפוכה. שטפו את הכפפות, הנעליים והכובע במים מתוקים לאחר כל יום של שימוש בהם.


מאזן הצלילה

ציוד הצלילה-מאזן ציפה:

כפי שתראו בפרק 4, האיזון בצלילה הוא מיומנות חשובה. שליטה באיזון תמנע מכם להיתקל באלמוגים בתחתית ותעזור לכם לשמור כוחות כאשר אתם צפים על פני המים. מאזן הציפה משמש ליצירת ציפה נייטרלית או חיובית. למאזני הציפה יש 4 מרכיבים עיקריים: רתמה, שלפוחית (תא אוויר), אינפלייטור וצינור ניפוח בלחץ נמוך. בעצם, המאזן הוא ג'קט שמחזיק את מיכל הצלילה ועוזר לכם להוסיף או להוציא אוויר. המאזן הנפוץ ביותר דומה לג'קט שבו תא האוויר מתנפח סביב הצולל. בחלק מהמאזנים יש תא אוויר שמתנפח מאחורי הצולל – מאזן "פרפר". מאזני הפרפר מכילים יותר אוויר ומשתמשים בהם בצלילות מתקדמות יותר.

אינפלייטור:

שטפו את החליפה במים מתוקים, או הטבילו אותה בנוזל עם מעט נוזל כביסה. יבשו את החליפה באוויר הפתוח כשהיא הפוכה. שטפו את הכפפות, הנעליים והכובע במים מתוקים לאחר כל יום של שימוש בהם.

מאזן עם חגורת משקולות משולבת (Integrated):

למאזן עם חגורת משקולות משולבת יש כיסים המחזקים את משקולות העופרת, והוא מבטל את הצורך בחגורת משקולות. למאזנים אלה יש אפשרות של שחרור מהיר למשקולות, כדי לאפשר לכם להשליך אותן במקרה חירום. מאזנים כאלה הם נוחים יותר, וקל יותר להתאים את המשקל שצריך לצלילה.

הכנה ותחזוקה:

נפחו את המאזן באמצעות הפה לפני כל צלילה וחפשו דליפות. בדקו שהאינפלייטור עובד כראוי לאחר שהרכבתם את הציוד. שימו לב שחבקי המיכל מורכבים בצורה הנכונה לפני שתחברו את המאזן למיכל. החבק צריך להיות מהודק היטב למיכל ולא לזוז. מים ייכנסו למאזן במהלך הצלילה דרך כפתור הריקון. כדי לרוקן את המאזן ממים, נתקו אותו מהמיכל, נפחו אותו באמצעות הפה והפכו את המאזן, כך שכפתור הריקון יהיה נמוך יותר מתאי האוויר. לחצו על כפתור הריקון והניחו למים לצאת. אם צללתם במים מלוחים או עכורים, יש לשטוף את פנים המאזן במים מתוקים – הכניסו מים אל תאי האוויר של המאזן דרך צינור האינפלייטור, תוך כדי לחיצה על כפתור הריקון. ייתכן כי תצטרכו לחזור על פעולת הריקון מספר פעמים. אל תשכחו לרחוץ גם את חלקו החיצוני של המאזן במים מתוקים.

וסת

וסת צלילה:

האוויר במיכל הצלילה דחוס בלחץ גבוה. תפקידו של הווסת הוא להעביר אוויר לצולל בלחץ הסביבה. לווסת שני מרכיבים עיקריים – דרגה ראשונה ודרגה שנייה.


דרגה ראשונה:

הדרגה הראשונה מתחברת למיכל ומפחיתה את לחץ האוויר למעין לחץ ביניים. דרגות ראשונות עשויות ממנגנון yoke או DIN. ה-DIN נפוץ יותר באירופה ובציוד צלילה מתקדם אולם ברוב המקומות תמצאו מיכלים ווסתים מסוג yoke. הדרגה הראשונה מכילה תא לחץ גבוה ותא לחץ נמוך. כאשר פותחים את ברז המיכל, האוויר זורם אל תא הלחץ הגבוה של הדרגה הראשונה. יציאות נוספות בדרגה הראשונה מאפשרות חיבור של מד לחץ ומכשירים אחרים. התפקיד השני של הדרגה הראשונה הוא להפחית את הלחץ של האוויר שמגיע מהמיכל לדרגת ביניים. יציאות מתא הלחץ השני מאפשרות חיבור צינורות לחץ נמוך לדרגה הראשונה, שמובילים את האוויר לדרגה השנייה של הווסת. הדרגה הראשונה יכולה להיות מאוזנת או בלתי מאוזנת, בעלת בוכנה או דיאפרגמה. חלק עשויות מאלומיניום, חלק מטיטניום וחלקן עשויות מחומרים קלים אחרים. חלקן אטומות לסביבה – וחלק אחר לא. למרות שיש הבדלים בביצועים של המודלים השונים, כל הווסתים המודרניים יעבדו היטב במגבלות הצלילה הספורטיבית. בחירת הדרגה הראשונה הופכת להיות חשובה יותר כאשר תעסקו בצלילה מתקדמת יותר, כמו צלילת עומק או קרח. כאשר הדרגה הראשונה אינה בשימוש, דאגו לסגור אותה באמצעות המכסה כדי למנוע מלחות ולכלוך לחדור אליה.


דרגה שנייה:

הדרגה השנייה מעבירה אוויר בלחץ הסביבה היישר אל הצולל. הדרגה השנייה היא פשוטה ומכילה פייה, תא אוויר, שסתום דרישה וכפתור ריקון אוויר. הפייה עשויה מסיליקון או גומי ונמצאת בפה הצולל במהלך הצלילה. רוב הדרגות השניות פועלות על דיאפרגמות המבוססות על דרישת אוויר. הדיאפרגמה נעה פנימה כאשר הצולל נושם. היא דוחפת ידית פנימית שפותחת שסתום ומאפשרת לאוויר להיכנס לפיו של הצולל. כאשר הצולל נושף, הדיאפרגמה חוזרת למקומה הרגיל, משחררת את הידית ועוצרת את זרימת האוויר עד שהצולל נושם שוב. לדרגה השנייה יש שסתום פליטה חד כיווני, שמאפשר לאוויר שהצולל פולט לצאת אל המים. דבר זה ידוע בתור מערכת פתוחה. כפתור ריקון האוויר מאפשר לכם להפעיל את מנגנון הדרישה באופן מכני. אם הדרגה השנייה מועפת מהפה שלכם במהלך הצלילה או מתמלאת מים, השתמשו בכפתור הריקון כדי לפנות את המים מהווסת. בנוסף, כל הווסתים המודרניים מעוצבים כך שיפעלו ללא תקלות. כלומר, אם יש לווסת בעיה מכנית והוא לא עובד יותר, הוא ישחרר זרם קבוע של אוויר ולא יחסום את זרימתו. אם הווסת שלכם פולט אוויר ללא הפסקה, הוא יגמור את האוויר במיכל שלכם. אם דבר זה קורה לווסת, עליכם להפסיק את הצלילה מייד.


מיכלי צלילה

מקור אוויר חלופי:

מסיבות של בטיחות, אתם צריכים שיהיו לכם תמיד שתי דרגות שניות. דרגה שנייה לגיבוי מאפשרת לכם לתת אוויר לצולל אחר שנגמר לו האוויר, או שיש לו תקלה בציוד. וסת הגיבוי נקרא גם אוקטופוס. האוקטופוס צריך להיות צבעוני ולהתחבר באמצעות קליפס לחלק האמצעי של המאזן, כדי שיהיה קל לאתר אותו במקרה חירום. צינור האוויר של האוקטופוס הוא ארוך יותר מזה של הווסת הראשי. חלק ממערכות הגיבוי משולבות כבר בתוך האינפלייטור של המאזן. במצב כזה, מי שנותן את האוויר במקרה חירום, צריך לנשום בעצמו מהמנגנון שבאינפלייטור, ולתת את הווסת הראשי שלו למי שזקוק לו.

מיכל:

מיכל הצלילה מכיל אוויר בלחץ גבוה לנשימה. המיכלים עשויים מאלומיניום או סגסוגות פלדה. הנפוצים ביותר הם מאלומיניום, בנפח של 12 ליטר. לחץ העבודה של מיכל הוא כמות הלחץ שמיכל כלשהו יכול להכיל. מיכל סטנדרטי מאלומיניום בנפח 12 ליטר ייתן 12 ליטר של אוויר בלחץ של אטמוספירה אחת, כאשר הוא מלא בלחץ של 300 PSI או 200 באר. לכן, אם המיכל דחוס בלחץ של 100 באר, יש לו 6 ליטר של אוויר זמין בפני השטח. אלומיניום היא מתכת זולה וקלה יחסית לפלדה. המשקל היבש של מיכל אלומיניום בנפח 12 ליטר הוא כ-15 קילוגרם, אולם במי מלח הוא שוקל רק 750 גרם. המשקל היבש של מיכל פלדה 12 ליטר שיכול להכיל לחץ של 233 באר, הוא כ-14.5 ק"ג, ובמים הוא שוקל כ-2.5 ק"ג. כלומר, מיכל הפלדה כבד יותר במים ולכן צולל המשתמש בו צריך פחות משקולות מצולל המשתמש במיכל אלומיניום. ככל שהצלילה מתקדמת ואתם מנצלים את האוויר שבמיכל, הציפה שלו הופכת לחיובית יותר. לכן, צריך ללבוש מספיק משקולות שיאפשרו לכם להיות בציפה נייטרלית כאשר המיכל שלכם ריק.


תחזוקה:

תחזוקה סטנדרטית למיכל שלכם כוללת בדיקה פעם בשנה ומבחן הידרוסטאטי פעם ב-5 שנים – כך החוקים בארה"ב. במהלך בדיקה ויזואלית הנדרשת פעם בשנה, בודק מוסמך מסתכל בחלק החיצוני והפנימי של המיכל ובודק אם יש קורוזיה, סדקים או כל דבר אחרי שמעיד שהמיכל אינו תקין. אם המיכל עובר את הבדיקה, מוצמדת אליו מדבקה שמצוינים עליה חודש ושנת הבדיקה. רוב חנויות הצלילה יכולות לבצע בדיקה כזו. ישנם מקרים שבהם יש לבדוק את המיכל גם אם עוד לא עברה שנה מהבדיקה הקודמת. אם המיכל נפל ונפגע, או אם הוא נחשף לחום גבוה או אש, או אם האוויר שבתוכו מריח רע – יש לבצע בדיקה למיכל. בארה"ב, יש לבדוק את המיכל בדיקה הידרוסטאטית בכל 5 שנים. בבריטניה יש לבצע בדיקה זו כל 4 שנים. בדיקה זו בודקת את התרחבות המיכל כאשר הוא נדחס. אם המיכל עובר את המבחן, הוא מוטבע בתאריך הבדיקה וחותמת הבודק. מיכלי צלילה אינם שורדים לנצח. שנים של שימוש מחלישות את המתכת והופכות את המיכל רגיש לפגיעה מבנית. מומלץ שלא להשתמש במיכל בן יותר מ-20 שנה. כדי להאריך את חיי המיכל, לעולם אל תרוקנו אותו לגמרי מאוויר. ריקון מיכל מתחת למים עלול לאפשר למים להיכנס אליו ולגרום לחלודה.


ברזי המיכל:

ברז המיכל מחובר לצוואר שלו, ונועד כדי לאפשר ולחסום את זרימת האוויר. הברזים עשויים מנחושת המצופה בכרום. יש כמה סוגים שונים של ברזים. הסוג הנפוץ ביותר הוא ברז מסוג K. בברז כזה יש פתח לאוויר המוקף באו-רינג, שאליו מתחברת הדרגה הראשונה של הווסת. לברזים מסוג DIN יש פתח הברגה. לכל הברזים יש אמצעי אבטחה שנקרא דיסק פריצה. תפקיד להתפוצץ בלחץ נמוך מזה שבו המיכל עצמו עלול להתפוצץ, אולם הוא לא יתפוצץ בלחץ התפעולי הרגיל של המיכל.לפני השימוש במיכל, בדקו את ה-או-רינג, וודאו שהיא אינה קרועה, סדוקה או שחוקה. אם כן – החליפו אותה. מומלץ לקחת איתכם כמה או-רינג רזרביות לכל אתר צלילה.


משקולות:

משקולות עופרת נועדו לשמש משקל נגד לציפה החיובית של החליפה והגוף. ישנם שני סוגים של מערכות משקולות: חגורת משקולות, ומאזן משולב עם חגורת משקולות. חגורת משקולות רגילה עשויה מניילון ויש לה אבזם מפלסטיק או ממתכת. את החגורה משחילים בחריצים הקיימים במשקולות, כך שהמשקל מאוזן בכל צד של הצולל. ישנן חגורות עם כיסים, המאפשרות שימוש בשקיות-משקולות המכילות כדוריות עופרת. לכל מערכות המשקולות יש מנגנון שחרור מהיר, שמאפשר ללובש להיפטר מהמשקל במהירות וביעילות, במצב חירום. חגורת משקולות רגילה יש ללבוש תמיד בצורה שתאפשר שהשחרור המהיר יוכל להתבצע ביד ימין. המשקל הנחוץ לכל צולל תלוי בגודל הצולל ובסוג החליפה שהוא לובש. צולל שלובש חליפה 3 מ"מ, יצטרך בדרך כלל משקולות המהוות 10% ממשקל גופו. זכרו – תזדקקו ליותר משקולות במים מלוחים מאשר במים מתוקים. על מנת ללבוש את חגורת המשקולות, אחזו באבזם ביד שמאל והתכופפו קדימה. שלחו את יד ימין מאחורי הגב ותפסו את הקצה השני של החגורה, והניחו אותה על המותניים. הכניסו את הקצה החופשי דרך האבזם והדקו. סגרו את האבזם. בדקו שהמשקולות מרווחות באופן שווה ויושבות היטב על המותניים.


כלים תת-מימיים

מד לחץ:

אוויר שנגמר באמצע צלילה הוא דבר מסוכן. בפרק 4 תלמדו מה לעשות במקרה של מצב חירום כזה. אולם, קל מאוד להימנע מהמצב הזה, על ידי תשומת לב לכמות האוויר באופן תדיר במהלך הצלילה. המכשיר שמודד את לחץ האוויר במיכל שלכם הוא מד הלחץ. מד הלחץ מורכב מצינור בצורת ספירלה שמפעיל מחט בשעון, ובדרך כלל מורכב משנתות של 100 PSI או 10 באר. מד לחץ אלקטרוני משתמש בשבב המקבל כוח מסוללות ליתיום, ומספק קריאה דיגיטאלית מדויקת. שני סוגי מדי הלחץ מתחברים ליציאת הלחץ הגבוה בדרגה הראשונה בווסת. טבעות ה-O (או-רינג) בצינור מד הלחץ נתונות לשחיקה גבוהה ויש סיכוי שיפתחו נזילה עם הזמן. אם אתם רואים בועות אוויר הבורחות מחיבורי מד הלחץ, קחו את הציוד לבדיקה. מומלץ להשאיר את מד הלחץ מחובר למאזן וקרוב לחזה, כדי שתוכלו להסתכל בקלות ולראות כמה אוויר נותר במיכל שלכם. חיבור מד הלחץ למאזן מונע גם הסתבכות של הצינורות. בחלק ממחשבי הצלילה יש מד לחץ משולב. הם ימדדו את לחץ האוויר ישירות, ואז אין צורך במד לחץ נפרד.


מחשבי צלילה:

כתלמידים של SDI, תלמדו כיצד להשתמש במחשב צלילה. מחשבי צלילה מחשבים באופן אוטומטי את כמות החנקן בגוף הצלילה, על ידי מעקב אחרי זמן ועומק הצלילה. מחשבי הצלילה התפתחו מאוד מאז שנות ה-60' המחשבים הגבירו את הבטיחות בספורט ושינו את קורסי הצלילה. באופן מסורתי, בקורסים למדו החניכים כיצד לתכנן צלילה באמצעות טבלאות. למרות שהטבלאות מספקות מודל סטנדרטי לתכנון צלילה, יש להן חסרונות. למשל, נניח שאתם צוללים בספינה טבועה בעומק 30 מטר. לפי הטבלאות, יש לכם 20 דקות של זמן תחתית (זמן תחתית נמדד מתחילת הצלילה עד תחילת העלייה, ואינו לוקח בחשבון את זמן העלייה עצמה). למעשה, ייתכן כי תתחילו את הצלילה ב-30 מטר, אבל את רובה תבלו ב-18 מטר, בסיפון הספינה. אבל בטבלה כתוב שאתם יכולים לצלול רק 20 דקות. המחשב יכול להפוך את הצלילה שלכם להרבה יותר נעימה, על ידי חישוב כמות החנקן בגופכם בזמן אמת. המחשב גם מגביר את הבטיחות של הצלילה, על ידי אזהרה כאשר עברתם את מגבלות הזמן, או כאשר אתם עולים מהר מדי.


אפשרויות:

חשוב לקרוא את ספר ההוראות של המחשב ולדעת איך לתפעל אותו לפני הצלילה. ממשקי המשתמש של סוגים שונים של מחשבים אינם דומים זה לזה כלל וכלל. לאחדים יש ממשק גרפי, אחרים מציגים את הנתונים בצורת מספרים, חלקם מופעלים אוטומטית עם הכניסה למים, חלקם צריכים להיות מופעלים ידנית, לחלקם יש התראות קוליות וחלקם מספקים אזהרות באופן ויזואלי. המחשב יכול להיות כלי מאוד שימושי אם תלמדו להשתמש בו כמו שצריך. ישנם כמה מאפיינים אוניברסליים שאפשר למצוא בכל מחשב. אתם צריכים להכיר אותם: זמן תחתית ללא תחנות דקומפרסיה – No Stop Time – כחניכי קורס מים פתוחים מתחילים, סוג הצלילה שאתם לומדים בקורס זה הוא צלילה ללא תחנות דקומפרסיה, או צלילה ללא עצירות. המשמעות – בתום הצלילה אתם עולים ישירות לפני המים, ללא עצירות בעומקים שונים. בצלילות דקומפרסיה, יש צורך לעצור בעומקים שונים לזמנים שונים, כדי לאפשר לחנקן להתנדף מהגוף. צלילת דקומפרסיה מאפשרת צלילה ארוכה יותר ובעומקים גדולים יותר, שבמהלכה הגוף הופך בספוג בחנקן. אם לא מבצעים את תחנות העצירה וממשיכים ישר לפני המים, יש סיכוי גדול לחלות במחלת הדקומפרסיה. כאמור, צלילות דקומפרסיה אינן חלק מקורס זה. הזמן לסיום הצלילה שלכם הוא הזמן שנותר לכם בכל נקודה בצלילה לפני שתצטרכו להתחיל לבצע תחנות דקומפרסיה. זהו הנתון הכי חשוב במחשב שלכם. בניגוד לנתון שמציג כמה זמן עבר מתחילת הצלילה, הזמן לסיום הצלילה מתחיל במקסימום הזמן שמתאפשר לכם, ויורד עד שהוא מגיע ל-0. ייתכן כי הוא יוצג גם בצורה גראפית. את העלייה מהצלילה אתם צריכים לבצע לפני שנתון הזה מגיע ל-0. עומק – חיישן עומק מראה לכם כל הזמן מהו העומק בו אתם נמצאים. העומק המקסימלי הוא הנקודה העמוקה ביותר אליה הגעתם בצלילה. בחלק מהמחשבים העומק המקסימלי יוצג כל הזמן, ובחלק אחר הוא יוחלף לעתים בנתון אחר, כמו טמפרטורת המים. זמן צלילה – הזמן שעבר מרגע התחלת הצלילה. זמן זה מוצג בדקות. הטיימר במחשב מופעל אוטומטית עם הכניסה למים, ומופסק עם היציאה מהם. זמן הצלילה יהיה הזמן שעבר מרגע הפעלת הטיימר עד הפסקתו. קצב עלייה – כפי שלמדנו בפרק 2, חיוני לעלות לאט מכל צלילה כדי להימנע מקריעת ריאות ומחלת דקומפרסיה. קצב העלייה, באופן כללי, צריך להיות לא יותר מ-18 מטר לדקה. באופן מעשי קשה למדוד קצב עלייה, במיוחד אם אתם צוללים בלתי מנוסים. מחשב הצלילה מודד את קצב העלייה שלכם ומזהיר אתכם אם אתם עולים מהר מדי. בחלק מהמחשבים, קצב העלייה המותר הוא קבוע – 9 מטר לדקה, אבל בחלק אחר, קצב העלייה המותר משתנה, ומואט ככל שהצולל מתקרב לפני המים – משום שהשינויים החדים ביותר בלחץ מתרחשים דווקא בעומקים הרדודים – בין 10 מטרים ופני המים. רוב המחשבים מציגים התראה ויזואלית כאשר הצולל עולה מהר מדי, אבל יש גם מחשבים המציגים התראה קולית. חשוב להסתכל לעתים קרובות במחשב כאשר עולים מהצלילה. אם המחשב שלכם מציג התראה, האטו או עצרו עד שההתראה נעלמת ורק אז המשיכו לעלות – לאט. זכרו – מחשבו את העלייה שלכם! תחנות דקומפרסיה – כצוללי מים פתוחים, אסור לכם לחרוג מזמן ה-No Stop שמציג המחשב, אולם אתם צריכים לדעת מה לעשות במידה שתחרגו בטעות מזמן זה ותצטרכו לבצע תחנות דקומפרסיה. ברוב המחשבים יש התראות ויזואליות וקוליות למצב שבו הצולל צריך להתחיל לבצע תחנות דקומפרסיה. המחשב יציג את עומקי התחנות הנדרשים, הנקראים "תקרות" והזמן שיש לשהות בכל עומק. התקרות בדרך כלל מיוצגות על ידי חצים. תחנות הדקומפרסיה הנדרשות יוצגו על ידי מספרים במהלך העלייה. זמן הפסקה – הזמן שהצולל מבלה על פני השטח בין צלילות. בדרך כלל הזמן מוצג בשעות ודקות. ככל שההפסקות שלכם יהיו ארוכות יותר, כך תוכלו לצלול לזמן ארוך יותר (ללא תחנות דקומפרסיה) בצלילה הבאה. ייתכן שזמן הצלילה המותר לצלילה הבאה יוצג בצורה גראפית. זמן איסור טיסה – הזמן המינימלי הנדרש על פני השטח לפני עלייה לטיסה מסחרית, שבה לחץ הקבינה הוא שווה ערך לזה שב-2,400 מטר גובה. ייתכן שמחשבים מסוימים ייקחו בחשבון נתון שמרני יותר, של שהייה בגובה 300 מטר – דבר שיכול לקרות אפילו אם רק נוסעים להרים ולא טסים. יומן צלילה – Logbook – בכמעט כל מחשבי הצלילה יש יומן צלילה ששומר את נתוני הצלילות האחרונות. ניתן לראות את הנתונים בפני השטח. רוב המחשבים שומרים את תאריך הצלילה והשעה, בנוסף לעומק המקסימלי, זמן הצלילה, טמפרטורה, התראות עלייה, חריגות וזמני ההפסקה מעל המים. עוצמת סוללה – מחשב הצלילה מנטר את עוצמת הסוללה שלו. ייתכן שמידע זה יוצג כשהמחשב מבצע בדיקה עצמית, או שתוכלו לגשת אליו דרך תפריט כלשהו. יש להחליף את הסוללות כשהן מגיעות לרמת המינימום שלהן (על פי דרישות היצרן), ולא להמתין שייגמרו לחלוטין. ישנם מחשבים בהם תוכלו להחליף לבד את הסוללה, אולם בחלקם ייתכן שתצטרכו להיעזר בחנות או ביצרן עצמו.


שעון צלילה:

בכל סוג צלילה, ציוד גיבוי מוסיף לבטיחות. למשל, יש לנו וסת נוסף, ואנו לוקחים שני פנסים לצלילות לילה. למרות שמחשב הצלילה עוקב אחר נתוני הצלילה שלכם, כדאי לקחת שעון לגיבוי. שעון צלילה דומה לשעון רגיל, אולם הוא יכול לעמוד בלחצים הגבוהים של הצלילה. אם הוא אנלוגי, יש לו טבעת מסתובבת שמציגה ספירת דקות מ-0 עד 60. אם תמקמו את סימן ה-0 בטבעת מול מחוג הדקות לפני תחילת הצלילה, תוכלו לעקוב אחרי זמן הצלילה שלכם בקלות. לשעונים דיגיטליים יש אופציות אחרות למעקב אחרי הזמן. בכל מקרה, אם אתם מסתמכים על שעון, אתם צריכים לדעת מה מגבלת זמן הצלילה שלכם לפי העומק המקסימלי המתוכנן בה. כמו כן, עליכם להתחיל את העלייה מהצלילה לפני שהזמן הזה נגמר. חלק משעוני הצלילה מתוחכמים למדי ומודדים עומק וזמן צלילה, ושומרים את הנתון בזיכרון.


מד עומק:

מד עומק מראה את עומק הצלילה על פי הלחץ הסביבתי בו אתם נתונים. הוא מכויל לקריאה של 0 בפני המים, והתצוגה יכולה להיות מכוונת במטרים, רגל, ומתאימה למים מלוחים או מתוקים. רוב מדי העומק מכוסים בפלסטיק או נחושת מצופה בכרום. החלק הפנימי שלו מלא בדרך כלל בשמן או שיש לו דיאפרגמה גמישה שמניעה מנגנון מכני שמציג את נתוני העומק באמצעות מחוג. מד עומק דיגיטלי יציג את העומק באמצעות מסך LCD. מד עומק אנלוגי מציג שנתות בהפרשים של 2-3 מטרים ויש לו גם מחט של עומק מקסימלי, המראה את העומק המקסימלי של הצלילה עד שהצולל מחזיר אותה ל-0. בחלק ממדי העומק יש תאורה או תצוגה זרחנית.


מצפן:

תנועה בחלל תלת מימדי יכולה להיות מבלבלת, במיוחד בתנאי ראות גרועים. מצפן יכול לעזור לכם למצוא את הכיוון בו אתם מתקדמים. המצפן יכול לשמש להכוונה גם כאשר שוחים מאתר צלילה אחד לאחר. יש בו קו קבוע המאפשר לקבוע את האזימוט שאליו רוצים לפנות. המצפן חייב להיות מיושר מול הגוף שלכם. כדאי לזכור שמצפן מושפע על ידי מתכת שנמצאת מסביבו (אם אתם צוללים ליד ספינות טבועות, למשל). ישנם גם מצפנים דיגיטליים שאף מראים את המסלול שעבר הצולל. את המצפן עונדים על היד או בתוך קומבו. מצפן אנלוגי נסמך על חופש התנועה של המחט שבתוכו, לכן חשוב לשמור על המצפן מאוזן כשמשתמשים בו. לפי כל צלילה, בדקו שהמחט נעה באופן חופשי ושאין אוויר בשמן שבתוך המצפן, שעלול לגרום לחוסר דיוק.


אביזרים

איתות חירום:

היו מוכנים, וכך תוכלו למנוע ממצבים רגילים להפוך למצבי חירום. נשיאת מתקן איתות, למשל, יכול למצילים למצוא אתכם אם אתם לא מוצאים את הספינה שלכם בים הפתוח. מתקן צינורי מתנפח בצבע צהוב או אדום יכול לשמש כאיתות חירום טוב. משרוקית או צופר יכולים להיות יעילים על פני המים גם כן. חלק מספינות הצלילה המסחריות דורשות מהנוסעים שלהן לשאת איתות ויזואלי כלשהו.


סכין:

סכין צלילה הוא כלי יעיל לחיתוך, חיטוט ואפילו חפירה. בדרך כלל משתמשים בו כדי לחתוך רשתות דיג שעלולות לסבך את הצולל או את הציוד שלו. סכיני צלילה עשויים מפלדת אל חדד מושחזת ומגיעים עם נדן שנצמד לרגל שלכם עם רצועות. ניתן לחבר את הסכין למאזן או לכל מקום אחר המאפשר גישה מהירה אליו.


פנסים:

פנס הוא חיוני בצלילת לילה, אבל הוא יכול להיות גם שימושי במהלך היום, בשביל להביט בנקיקים או כדי להחזיר את הצבע שנעלם בעומק. הפנס הגדול הוא בדרך כלל הפנס העיקרי, ולגיבוי יש לקחת פנס קטן יותר. אחד מכל סוג – הכרחי בצלילת לילה. או רינג מגומי אוטם את מנגנון התאורה. היזהרו כשאתם פותחים תא הסוללות שהוצף במים – הוא בדרך כלל תחת לחץ ויש סכנה שיתפוצץ או שחומצה מהסוללות שדלפה תתפרץ החוצה. שימו מגבת על העדשה וכוונו אותה הרחק מכם ומהסובבים אתכם לפני שאתם פותחים את הפנס. שטפו את חלקי התאורה במים מתוקים. יש לקחת פנסים פגומים לבדיקה בחנות צלילה מוסמכת.


תיק ציוד:

ניסיון לסחוב את כל הציוד בידיים יגרום, סביר להניח, לאובדן הציוד. תיק שומר על הציוד שלכם ומקל עליכם להזיז אותו ממקום למקום. תיקים גדולים, שנועדו לטיולים, עשויים להיות קשיחים ובעלי גלגלים וידית. כדי להימנע מפריקה ארוכה, ארזו את הציוד בסדר הפוך מזה שתרכיבו אותו. למשל, הכניסו קודם את החליפה והסנפירים, אחר כך את הווסת והמאזן. יש להגן על פריטים שבירים (מסיכה ומחשב) באמצעות קופסה קשיחה ולארוז אותם בחלק העליון של התיק.


דגלי צלילה:

דגל צלילה מזהיר ספינות חולפות שיש צוללים באזור. ישנם שני סוגים של דגל צלילה: דגל צוללים ודגל אלפא בינלאומי. הדגל הבינלאומי הוא עותק קשיח של דגל האלפא הכחול-לבן והוא חייב להיות מונף מספינת צלילה הנמצאת במים בינלאומיים. דגל הצוללים הוא אדום עם פס אלכסוני לבן שחוצה אותו מהחלק השמאלי העליון לחלק הימני התחתון. דגל זה מוכר בכל העולם ויש להניף אותו בכל זמן שיש פעילות במים. כאשר צוללים מהחוף, בלי ספינת ליווי באזור, יש להניף את הדגל על מצוף ולגרור אותו איתכם במהלך הצלילה.


יומן צלילות:

יומן הצלילות הוא תיעוד אישי של האימונים ושל הצלילות שלכם. אם מחשב הצלילה שלכם לא מתחבר ל-PC כדי לספק תדפיסים של הצלילות שלכם, עליכם להחזיק יומן צלילות מסורתי כדי לתעד את הקורסים והצלילות שלכם. בחלק הקדמי של היומן יש לרשום את שם הצולל, כתובתו, דרגת הסמכה, מידע רפואי חיוני ומספרי טלפון לשעת חירום של משפחתו, הרופא שלו ונתונים על ה-Diver's Alert Network שלו. בכל דף יש מקום למילוי פרטי הצלילה, כולל מקום לחתימה של המדריך, או בן זוגכם לצלילה. ייתכן כי במקומות מסוימים ידרשו מכם להראות היסטוריה של צלילות על מנת להשתתף בפעילות צלילה. בקורסי צלילה מתקדמים יש צורך להראות מינימום מספר צלילות. שמירה על יומן מעודכן ומדויק יעזרו לכם לתכנן צלילות עתידיות ולספק הוכחה לניסיון הצלילה שלכם. אחרי כל צלילה או יום צלילה, שחזרו את הצלילות מהמחשב שלכם ורשמו את הנתונים ביומן, כולל את שם אתר הצלילה, בני הזוג לצלילה, הציוד שהשתמשתם בו, מזג האוויר, ראות, פרטים מעניינים ועוד.


לוח רישום:

יומן הצלילות הוא תיעוד אישי של האימונים ושל הצלילות שלכם. אם מחשב הצלילה שלכם לא מתחבר ל-PC כדי לספק תדפיסים של הצלילות שלכם, עליכם להחזיק יומן צלילות מסורתי כדי לתעד את הקורסים והצלילות שלכם. בחלק הקדמי של היומן יש לרשום את שם הצולל, כתובתו, דרגת הסמכה, מידע רפואי חיוני ומספרי טלפון לשעת חירום של משפחתו, הרופא שלו ונתונים על ה-Diver's Alert Network שלו. בכל דף יש מקום למילוי פרטי הצלילה, כולל מקום לחתימה של המדריך, או בן זוגכם לצלילה. ייתכן כי במקומות מסוימים ידרשו מכם להראות היסטוריה של צלילות על מנת להשתתף בפעילות צלילה. בקורסי צלילה מתקדמים יש צורך להראות מינימום מספר צלילות. שמירה על יומן מעודכן ומדויק יעזרו לכם לתכנן צלילות עתידיות ולספק הוכחה לניסיון הצלילה שלכם. אחרי כל צלילה או יום צלילה, שחזרו את הצלילות מהמחשב שלכם ורשמו את הנתונים ביומן, כולל את שם אתר הצלילה, בני הזוג לצלילה, הציוד שהשתמשתם בו, מזג האוויר, ראות, פרטים מעניינים ועוד.


סיכום ציוד הצלילה:

כפי שאתם יכולים לראות, צלילה היא ספורט שקשור קשר הדוק בציוד. במהלך הקורסים שתעברו, הציוד ייראה לכם לפעמים מכביד ומסובך. אולם ברגע שתתחילו לתפוס שליטה, הביטחון יבוא איתה ותבינו שאתם שולטים בציוד הצלילה השלכם. בפרק זה, למדתם על כל מרכיבי ציוד הצלילה. אתם יודעים כעת שווסת מפחית את לחץ האוויר מהמיכל ומאפשר לכם לנשום בקלות מתחת למים. מקור אוויר חלופי הוא דרגה שנייה נוספת. מיכל צלילה מכיל אוויר דחוס שיוצא דרך ברז. מחשב צלילה יעזור לכם לווסת את קצב העלייה והירידה שלכם. מצפן מאפשר ניווט מתחת למים. מאזן הציפה מחזיק את המיכל שלכם ועוזר לכם לצוף, לשקוע או להישאר בציפה נייטרלית. כל סוג ציוד הוא חיוני ומבצע פעולה מסוימת לטובת הבטיחות שלכם, הנאתכם והנוחות שלכם מתחת למים. ישנם יתרונות רבים לרכישת הציוד האישי. ציוד צלילה שמתאים לכם במדויק יגרום לכם ליהנות יותר מהצלילה. עם ההתקדמות בתחום החומרים והטכנולוגיה, יש אינסוף אפשרויות לבחירת הציוד. התייעצו עם המוכרים המקצועיים בחנויות הצלילה, כדי שיעזור לכם לבחור את הציוד שיתאים למטרות הצלילה האישיות שלכם.

ספר קורס צלילה - פרק 4

התפרסם 22/01/2014 | על ידי